זהר צפוני 20: Simona Maschi

simona

סימונה מסקי (Simona Maschi), מייסדת שותפה ומנכ״לית המכון לעיצוב אינטראקטיבי בקופנהגן (CIID), מספרת:

״אנחנו לא מייצרים מערכות בקרה שמטרתן לאכוף את החוקים ולוודא שאנשים אכן עושים את עבודתם, אלא מתרכזים בשיפור איכות החיים. בשלב העבודה הבא שלנו הייתי רוצה להתרכז באמון כבסיס לעיצוב… דוגמה לכך היא המטרו בקופנהגן: ההנחה היא שקנית כרטיס, אין נקודת ביקורת. כמובן שאחת לכמה זמן יכול לעבור מבקר כרטיסים, אבל זה שונה מאוד מהשיטה במילאנו, פריז או ניו־יורק שמבוססת על בקרה ובידוק. זה יפהפה. יש לי הרגשה שבגלל זה קשה יותר לרמות. אני רוצה לבדוק מה יקרה אם ניישם את הדינמיקה הזאת במקומות אחרים: בתי חולים, בתי ספר, נמלי תעופה; איך יראו החיים, החברה, כמה כסף נוכל לחסוך על כל הבידוק הזה?

״אני יודעת שזה חלום משוגע אבל אני אוהבת את הרעיון הזה: אם נעצב דברים שהם כל־כך נהדרים, והם נותנים כל־כך הרבה ערך לחיים כי הם מבוססים על אמון, אנשים יאמצו אותם. זה החלום שלי״.

מה ההבדלים בין עיצוב מסורתי לחשיבה עיצובית? מהן התמורות שחלו בתחום במהלך השנים? ואילו אתגרים והזדמנויות עומדים בפניו כיום? תשובות לשאלות האלה ולשאלות אחרות אפשר למצוא בפורטפוליו.

זהר צפוני 13: Dark Matters

dark_matters

Lasse Andersen מסטודיו Dark Matters, שמעצב בתנועה עבור מועדונים, מוזיאונים ופרוייקטים אמנותיים, מספר מה חשוב לו בכל סוגי העבודה שבהם הוא מעורב:

״חשוב לי שיהיה שיתוף פעולה טוב עם הלקוח; לעבוד יחד למען מטרה משותפת. ישנם שני קצוות מסוכנים: או שאתה מנסה לדחוף את זה יותר מדי ואז הפרויקט לא מתחיל כמו שצריך, או שאתה מנסה לרצות את הלקוח ואז אתה עובד ללא תשוקה. צריך למצוא את דרך האמצע שבה אתה מציע אפשרויות שונות במקום להיענות לבקשה באופן אוטומטי״.

Den Sorte Skole. Lektion #III (3) på Skuespilhuset.

Densorteskole2

״מה שהכי חשוב זה עם מי אתה עובד; שותפי חלומות יכולים להפוך כל פרויקט לפרויקט חלומות. אם לשותף שלך יש חזון ויש לו מספיק כסף בעבורך, זה נהדר: אתה יכול לעשות כל דבר. פחות חשוב מאיזה תחום. הרי כך זה עובד גם בחיים הפרטיים: אתה לא רוצה להתעסק עם אנשים שמביאים קארמה רעה ואנרגיה שלילית. מה שחשוב זה להיות מוקף באנשים טובים. אם אתה מוצא את השותף הנכון, שיש לו חזון שאפילו לא חשבת עליו, זה יכול להיות מושלם. כשיש סינרגיה אתה מגיע למקום שבו אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה והרעיונות מלבלבים״.

IMG_3484-1600x810 MG_8430 IMG_3350_2-1600x1066 IMG_3209-2x1-1600x1013

על זאת ועל עבודה עם טכנולוגיה חדשה, עיצוב למוזיאונים ועיצוב לאנשים שיכורים, אפשר לקרוא בפורטפוליו.

זהר צפוני 12: Oncotype

morten

Morten Westermann מסטודיו Oncotype שמתמחה בעיצוב דיגיטלי עבור מוסדות תרבות, סיפר לי על העקרונות שמנחים את עבודת הסטודיו:

״אחד הדברים החשובים הוא לייצג את התוכן בצורה הטובה ביותר האפשרית. לפעמים זה כרוך בעיצוב מנצנץ מסביב, אבל אנחנו מעדיפים לתת לתוכן לזרוח. לכן כשאנחנו מציגים אוסף באינטרנט, אנחנו לא מתחילים מהחלטות כמו ׳אנחנו זקוקים לכותרת כחולה מגניבה׳, אלא יותר משאלות כמו: מה התוכן במאגר הנתונים הזה? מה אפשר לעשות איתו? השאלות אינן נוגעות לצבע הרקע או לסוג הטיפוגרפיה.

״אנחנו דנים בהבטים האסתטיים רק בסוף הפרויקט, אחרי שקיבלנו את כל ההחלטות הקונספטואליות והכל עובד – כמו אבקת הסוכר שמפזרים על העוגה. אחת הסיבות לכך היא שאנחנו עושים פרויקטים שצריכים להחזיק מעמד הרבה זמן; אין לנו את המותרות להשתמש בטרנדים, כי לא מספיק שהפונט יהיה עכשווי, הוא צריך להיות רלוונטי גם בעוד עשר שנים. צריך בסיס קונספטואלי טוב, והפונט יהיה יותר כמו בחירה מובנת מאליה עבור הפרוייקט״.

fullscreen_Tilbygningen-computer-og-skulptur fullscreen_Tilbygningen-Korridorerne-forside sheet_skulp001

על זאת ועל עתיד האינטרנט, תהליכי עבודה עם לקוחות ומיהי אשת המפתח שבלעדיה הפרוייקט לא ימריא, אפשר לקרוא בפורטפוליו.

זהר צפוני 09: Diffus

diffus

הנה-לואיז יוהנסן (Hanne-Louise Johannesen) היא הסטריונית אמנות דנית, ומישל גוגלילמי (Michel Guglielmi) הוא אדריכל צרפתי. השניים שותפים בסטודיו הדני Diffus, שעוסק בעיצוב ופיתוח טקסטיל אינטראקטיבי. כך הם סיפרו לי על שני העקרונות המרכזיים בעבודתם:

״בדרך-כלל המונח טכנולוגיה מעלה על הדעת מוצר קשיח ונוקשה, ואילו אנחנו מנסים לעשות את ההפך, להשתמש במוליכים רכים; ללא חוטי תיל וללא נחושת, רק ברקמה ובמנורות LED שנראות כמו פנינים קטנות. זהו לבוש שלא הופך את הלובש לאיש סייבר, אלא מתפקד כעור שני, כחלק ממך, כהרחבה של עצמך באופן רך. הטכנולוגיה הופכת לחוויה חושנית.

Diffus Klimakjole

״ממד נוסף של העבודה שלנו הוא השאיפה להראות את הטכנולוגיה ולא להחביא אותה. זאת בניגוד לתפיסה הרווחת של הצורך בקופסה שחורה שבתוכה טומנים את הטכנולוגיה כדי שלא תיחשף, והדיכוטומיה בינה לבין האנלוגיה. למה שבעידן הדיגיטלי לא נתגאה בהצגת הטכנולוגיה כחלק מהמבנה, כפי שנעשה באדריכלות הגותית שהציגה לראווה את הקשתות התומכות? הלא כיום נוכחותן מתקבלת כחלק מובן מאליו מהאסתטיקה הגותית. למה שלא נפתח את הקופסה השחורה ונהפוך אותה לבעלת ערך אסתטי, כפי שנעשה בזמנו באדריכלות של מגדל אייפל?״.

Wall_e_6

את הראיון המלא בו הם מספרים על הקשר בין נשים שהולכות ברחוב לג׳אם סשן, ובין עיצוב טקסטיל ללגו, אפשר לקרוא בפורטפוליו.

Screen Shot 2015-03-19 at 3.05.00 PM _MG_5070