למרות שהסטודיו של טורה אורופ שוכן במבנה תעשייתי גדול בקופנהגן, הדרך אליו מרגישה כמו אל סוף העולם. הרוח החזקה והטורבינה שהולכת וגדלה ככל שמתקרבים, מרמזות שהוא ממש על קו המים. סטודיו של אמנית זכוכית הוא גן עדן לחובבי פקפקים, אבל זו פגישתנו הראשונה ואני מתאפקת. בקרוב, היא מספרת, יבנו כאן פרוייקט מגורים, והיא תצטרך למצוא סטודיו חדש שיכיל את עשרות קערות הזכוכית, גם את אלה שמאוכסנות בארונות העתיקים שנזרקו ממוזיאון הטבע.
אנחנו שותות תה יפני בספלים קטנים, והיא ממשיכה ומספרת על מסע ברכת הטראנס – סיבירית, ארבעה גברים צ׳כים שמנפחים זכוכית, ולמה היא חושבת שלקרוא לעצמה אמנית זה מסוכן.
את הראיון המלא אפשר לקרוא בפורטפוליו
הדסה קל 