״הרעיון נבע מהתבוננות במציאות" סיפרו לי קספר סלטו ותומאס סיגסגר. ״אנחנו תמיד מחפשים תשובה אובייקטיבית לשאלה מה נכון לסיטואציה. בניגוד לאמנות שיכולה להיות לגיטימית גם כשהיא חוקרת חומר ומייצרת משהו שלא עובד, אנחנו אף פעם לא נתחיל ממקום שרירותי של התלהבות מחומר מסויים, אחרת זה לא יעבור את המבחן הפרגמטי של העיצוב. השימוש בחומר צריך להיות מוצדק. נשאל מה צריך לעשות, נחקור ונגלה: מה נחוץ כאן? על מה נוח לשבת? על מה אפשר לשבת הרבה זמן? לא נתחיל מהשראה מסויימת. זה אמנם נשמע נוקשה ומתודי, אבל תמיד יש גם מקום לספונטניות.״
את הראיון המלא בו הם מספרים על הכיסא שעיצבו עבר אולם המליאה של האו״ם, תור הזהב של העיצוב הדני, אתיקה מקצועית ויחסי העבודה ביניהם , אפשר לקרוא בפורטפוליו.
הדסה קל 